ע"א 300/77

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון התייחס לערעור על הפיצויים בגין הפרת חוזה מקרקעין ושכר טרחת עורך דין. בית המשפט הדגיש את המקרים המוגבלים שבהם יתערב בתביעות פיצויים מוסכמות, והדגיש כי הפיצוי חל בין אם הצד הנפגע בוחר לאכוף או לבטל את החוזה. עניינו של המקרה בשני חוזים הנחשבים לאחד, כאשר המערערים הסכימו להעביר מקרקעין למשיב עד ליום 1.10.1974, תמורת תשלום. הקונה לא עמד בלוח התשלומים, מה שהוביל את המוכר לתבוע פיצויים מוסכמים מראש של 75,000 לי. הערכאה הנמוכה יותר מצאה סכום זה בלתי מידתי ופסק רק 25,000 לי. עם זאת, בית המשפט העליון חלק על כך, והדגיש כי הפיצוי המוסכם צריך לעמוד אלא אם יוכח שאין לו קשר סביר לנזקים הצפויים, נטל שלא עמד בו הרוכש. בית המשפט ציין את חששותיו התקפים של המוכר מפני פיחות המטבע ואת אופייה הספקולטיבי של העסקה, אשר הצדיק את הסכום המוסכם. בית המשפט קבע כי בין אם החוזה נאכף ובין אם בוטל, סעיף הפיצוי נותר בתוקף. יתר על כן, תביעתו שכנגד של הרוכש הוגדרה כמוסרת ומהווה ניצול לרעה של ההליך, המצדיקה הגדלת הוצאות המשפט. בעקבות זאת התקבל הערעור, והרוכש חויב לשלם את מלוא הפיצוי המוסכם בסך 75,000 לי, בצירוף שכר טרחת עורך דין מותאם והוצאות משפט, בסך 35,000 לי. השופטים אשר ובכור הסכימו עם פסק דינו של השופט בן-פורת.