דנ"מ 1220/24

תקציר

בתיק ע"א 4010/23 דן בית המשפט בבקשה לדיון נוסף שעניינו פסק דין הנוגע לזכאותם לדיור של מבקש ואשתו, שניהם מאובחנים עם מוגבלות נפשית. הם ביקשו דיור ציבורי בקומת הקרקע בשל מצבה הנפשי של האישה, אך רק בשנת 2017 אושרה להם דירה בקומה הראשונה על ידי משרד השיכון. החלטה זו שונתה מאוחר יותר בטעות, והקצתה דירה זמנית בקומת הקרקע. העתירה נגד שינוי זה נדחתה, ובית המשפט קבע כי החלטת המשרד לדבוק בנוהליו היא סבירה. בית המשפט לא מצא פגם בהחלטה, ועמד על כך שבעוד שההקצאה הזמנית יצרה ציפייה, היא אינה מקימה זכות למגורים בקומת הקרקע. לטענת המבקש, פסק הדין מהווה תקדים המעדיף את שיקול דעתה של הוועדה המנהלית על פני המלצות רפואיות. עם זאת, בית המשפט קבע כי אין בכך כדי להצדיק דיון נוסף, שכן הוא אינו מגדיר פסיקה חדשה או סותרת המצדיקה דיון נוסף. פסק הדין דחה את הערעור לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, וקבע כי אין סעד החל על המבקש. טיעונים מאוחרים יותר נתפסו כערעור, ולא היה צורך בדיון נוסף שכן פסק הדין הראשוני לא סתר החלטות קודמות של בית המשפט העליון. הבקשה לדיון נוסף נדחתה אפוא ללא צו להוצאות.