ת"א 66690-01-19

תקציר

פסק דין זה נובע מסכסוך עסקי מורכב בין חברה תובעת, איי דרייב, לבין שני נתבעים – זיו ותומר מרכז רכיבת שטח בע"מ ומייסדה, מר זיו כרמי. התובע ביקש סעד הצהרתי, צווי מניעה ופיצוי כספי בגין הפרות לכאורה של הסכם, עוולות מסחריות ועשיית עושר ולא במשפט. המחלוקת המרכזית נסובה סביב הבעלות על מותג בעל ערך, "CHAMP FACTORY.il Workshop of Champions", והזכות להשתמש בו. התובעת טענה כי רכשה את המותג ממר כרמי תמורת 50 ₪ במסגרת הסכם היפרדות, ואילו מר כרמי טען כי המותג היה מאז ומתמיד קניינו הרוחני, וכי הוא העניק לתובעת רק זכות שימוש לא בלעדית. בית המשפט צידד במר כרמי, ולא מצא כל ראיה לכך שהסכם ההפרדה העביר את הבעלות במותג לתובע, במיוחד בהתחשב בסכום הזעום של 50 ₪ כאמור. עוד צוין בפסק הדין כי הסכם המייסדים, אשר העניק לכאורה לתובעת זכויות בלעדיות במותג, נעדר הוראות כאמור. באשר לתביעות כספיות בגין שכר דירה, דמי שימוש וגניבת ציוד, דחה בית המשפט גם אותן, בשל אי הבאת ראיות מספיקות מצד התובעת. לגופו של עניין, התובע לא הציג חוות דעת של שמאי על חישובי שכר הדירה, ואף לא הוכיח גניבת ציוד בשווי 92,000 ₪ – נטל ההוכחה לטענות כה חמורות גבוה יותר מאשר במשפט אזרחי רגיל. עם זאת, בית המשפט העניק חלק מהסעדים המבוקשים, לרבות איסור על הנתבעים להשתמש בשם התובע בעברית, בכרטיס הביקור של גוגל, ברשימת הלקוחות ובמספר המוסך, בעיקר כאמצעי זהירות. בסופו של דבר, התביעה נדחתה ברובה, והתובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.