בר"ע 31557-07-22

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **עניין:** בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת ועדה רפואית לעררים. הוועדה דחתה את ערעור המבקש על החלטת ועדה מדרג ראשון, שקבעה לו 0% נכות בגין שמיעה ו-10% נכות בגין טינטון, כפגיעה בעבודה. **רקע:** * המבקש, יליד 1952, הוכר כסובל מ"ליקוי שמיעה וטינטון" כפגיעה בעבודה. * ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למבקש 10% נכות בגין טינטון מיום 14.5.2014 ו-0% נכות בגין שמיעה. * המבקש ערער על החלטה זו. הוועדה הרפואית לעררים, לאחר ששמעה את המבקש ובא כוחו, עיינה במסמכים ובדקה את המבקש, דחתה את הערר והותירה על כנה את החלטת הוועדה מדרג ראשון. * בית הדין האזורי, בהסכמת הצדדים, החזיר את עניינו של המבקש לוועדה לעררים, על מנת שתשקול מחדש את עמדתה לאור בדיקת שמיעה מיום 19.10.2015, תוך התייחסות לסיפא של סעיף 72 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, הדורש התחשבות בירידת כושר השמיעה הממוצע בתדירויות הדיבור (500-1000-2000 מחזורים בשנייה). * הוועדה התכנסה מחדש, שמעה את בא כוח המבקש, ודחתה שוב את הערר. נימוק הוועדה התבסס על ניתוח בדיקות שמיעה שונות (SRT ו-PT), והסקתה כי בדיקת SRT (סף שמיעה) עדיפה על בדיקת PT (בדיקה התנהגותית) במקרה זה, ולכן התוצאות ב-PT אינן משקפות את שמיעתו האמיתית של המבקש. הוועדה קבעה כי שמיעתו תואמת 0% נכות לפי סעיף 72(1)(1)א', והנכות בגין הטינטון נשארה 10% לפי סעיף 72(4)(ד)2. * בית הדין האזורי דחה את ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה, בקובעו כי הוועדה פעלה במסגרת סמכותה, קיימה את הוראות פסק הדין המחזיר, והחלטתה אינה לוקה בפגם משפטי המצדיק התערבות. **ניתוח משפטי:** 1. **היקף הסמכות של בית הדין בעת דיון בבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי:** השופט שפיצר קובע, בדומה להלכה הפסוקה (עב"ל (ארצי) 114/07 עוקרבי – המוסד לביטוח לאומי), כי כאשר דיון מוחזר לוועדה רפואית באמצעות פסק דין מחזיר, בית הדין (בשלב של ערעור נוסף) מוגבל לבחון האם הוועדה קיימה את הוראות פסק הדין המחזיר. בכך, בית הדין אינו נכנס לבחינה מעמיקה של ההחלטה הרפואית עצמה, אלא מתמקד בתקינות ההליך. 2. **קיום הוראות פסק הדין המחזיר:** השופט קובע כי הוועדה קיימה את הוראות פסק הדין המחזיר. היא שמעה את טיעוני בא כוח המבקש, ערכה דיון מפורט בממצאי בדיקת השמיעה מיום 19.10.2015, והתייחסה לטווח תדירויות הדיבור הרלוונטיות. החלטת הוועדה, תוך התבססות על ניתוח סוגי הבדיקות (SRT מול PT) והסקת מסקנות לגבי מידת אמינותן במקרה זה, נתפסה כהתייחסות סבירה להוראות פסק הדין המחזיר, גם אם המבקש חולק על המסקנות. 3. **שיקול דעת רפואי והגבלת בית הדין:** השופט מדגיש, בהתבסס על הלכה פסוקה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי), כי קביעת שיעור אחוזי נכות וסעיפי הליקוי היא סמכות בלעדית של הוועדה הרפואית, המבוססת על שיקול דעתה המקצועי וממצאי בדיקתה. בית הדין אינו מוסמך להתערב בקביעות אלו, בהיעדר פגם משפטי מהותי. בפסק הדין זה, בית הדין האזורי (וכפועל יוצא מכך גם בית הדין הארצי בהחלטה זו) לא מצאה פגם כזה. 4. **בחינת ראיות נוספות (סעיף 12):** השופט מציין, כחיזוק נוסף להחלטה, כי קיימת בדיקה אובייקטיבית נוספת (מוולפסון מיום 1.2.2015) שהוצגה, אשר אינה מצריכה שיתוף פעולה של הנבדק, והעלו תוצאות התומכות בקביעת אחוזי נכות נמוכים. אף מומחה רפואי (ד"ר עדי בירן) קבע לאמינות גבוהה יותר של בדיקה זו. בעוד שהוועדה לא התבססה באופן ישיר על בדיקה זו בנימוקיה, אזכורה על ידי השופט מחזק את ההבנה כי קיימים ממצאים אובייקטיביים התומכים בקביעת דרגת נכות נמוכה, וכי לא מדובר בהחלטה שרירותית. 5. **התאמה לתקנה 72:** המבקש העלה טענה כי החלטת הוועדה אינה מתיישבת עם לשון התקנה המחייבת חישוב ממוצע בתדירויות הדיבור. השופט, כפי שבא לידי ביטוי בסעיף 10, סבר שהוועדה התייחסה לטווח תדירויות הדיבור, אך מצאה כי בדיקת SRT משקפת טוב יותר את המצב, וכי במבחן זה, ליקוי השמיעה אינו עולה על 0%. פרשנות זו של התקנה, תוך התבססות על ניתוח השוואתי של סוגי הבדיקות, נתפסה כסבירה על ידי בית הדין. 6. **החלטה רפואית מובהקת:** השופט מדגיש כי פסק הדין של בית הדין האזורי, וההחלטה הנוכחית, אינם מתערבים בהחלטה רפואית מובהקת, שהיא בסמכות הוועדה. הנימוקים שניתנו על ידי הוועדה, גם אם היו ניתנים לפירוש אחר, אינם מהווים פגם משפטי המחייב התערבות. **חידוש או דגש משפטי:** פסק הדין מדגיש שוב את ההבחנה המהותית בין ביקורת על ההליך הרפואי (האם הוועדה פעלה לפי הדין, לפי פסק דין מחזיר, האם נימוקיה סבירים) לבין ביקורת על ההחלטה הרפואית עצמה. במקרה בו מדובר בהחלטה רפואית סבירה, גם אם לא מחייבת, בית הדין יגלה ריסון שיפוטי ולא יתערב. הדגש הוא על כך שבדיון חוזר, בית הדין בודק בעיקר את מידת הציות להוראות פסק הדין המחזיר, ולא חוזר לדון בכל הסוגיות הרפואיות מחדש. כמו כן, הפסיקה מדגימה את התמודדות הוועדות ובתי הדין עם מורכבות בדיקות השמיעה השונות, וההכרעה איזו בדיקה עשויה לשקף טוב יותר את המצב הרפואי של הנבדק, תוך הקפדה על נימוק מפורט.