ע"פ 214/84

תקציר

המערער ערער על הרשעתו בביצוע עסקה אסורה בסמים מסוכנים, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], ובבריחה ממעצר כדין, בנימוק ששגה בית משפט קמא בממצאיו העובדתיים וכי הרשעתו בעבירת הסמים לא הייתה מוצדקת על פי החוק. בית המשפט העליון דחה את ערעורו. בית המשפט קבע, כי יש לפרש את המונח "עסקה אחרת" בסעיף 13 באופן מרחיב כך שיכלול כל הסכמה לביצוע מעשה אסור הכרוך בסמים וכי העבירה הושלמה ברגע ההסכמה ההדדית, מבלי לדרוש את קיום ההסכם. אותם יסודות המהווים עבירת קשירת קשר פלילי, כאשר הם מיושמים על סמים, עונים על הקריטריונים לעבירה שהושלמה לפי סעיף 13. בעוד שניתן להעמיד נאשם לדין הן בגין קשירת קשר והן בגין העבירה שהושלמה, קבע בית המשפט כי ראוי להעמיד לדין את העבריין לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בהתחשב בכך שהמחוקק רואה בעבירה זו עבירה שלמה בפני עצמה. בית המשפט לא מצא כל פגם בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא ואישר את ההרשעה בשני האישומים. גם העונש הכבד שהוטל על המערער נמצא ראוי ומרתיע בהתחשב באופי העבירות ובעברו של המערער. השופט ד' לוין נתן את פסק הדין, בהסכמת הנשיא שמגר והמשנה לנשיאה מ' בן-פורת.