ע"א 728/81

תקציר

במקרה דנן, נדרש בית המשפט העליון להכריע האם יוכלו המשיבים להוכיח את זכותם במקרקעין מעבר ל-500 המטרים הרבועים שנמכרו למנוח על ידי המערערת. המערערת הודתה במכירת קרקע בשטח של 500 מ"ר והודתה במכתב ובכתבי טענות, אך המנוח השתמש ביותר מ-500 מ"ר קרקע במשך 22 שנים ללא מחלוקת. הסוגיה העיקרית הייתה האם ניתן להביא ראיות בעל פה כדי לבסס זכויות מעבר למכירה המותרת, לאור סעיף 80 לחוק סדר הדין האזרחי העות'מאני. בית המשפט הבחין בין "הודאות פורמליות", שהן הודאות שנמסרו לצורך דיון ופוטרות את הצד השני מהוכחת עובדה, לבין הודאות "מחוץ לכותלי בית המשפט", הנחשבות לראיות. הוא גם הבחין בין הודאה בזכויות לבין הודאה בעובדות גרידא. דעת הרוב אפשרה פרשנות לא נוקשה של סעיף 80, והציעה כי הודאות בכתב יכולות לשמש "ראיות ראשוניות" להצגת עדות בעל פה. בית המשפט הגיע למסקנה כי הודאותיו של המערער היוו ראיה ראשונה, ואפשרו לעדות בעל פה להשלים את הרישום בכתב. למרות שהנשיא י' כהן חלק על כך, וטען כי ראיות בעל פה אינן צריכות לסתור הודאות בכתב לגבי גודל הקרקע שנמכרה, דחה הרוב את הערעור והתיר עדות בעל פה לקבוע את היקפה האמיתי של עסקת הקרקע. המערער חויב לשלם הוצאות בסך 20,000 ₪.