ע"ע 132-10-10

תקציר

פסק דין זה עוסק בשלושה ערעורים שהגישו עובדים על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שדחה את בקשתם לאשר תביעה לתוספת ותק כתובענה ייצוגית נגד מעסיקיהם - שלוש חברות שמירה. העובדים טענו כי מעסיקיהם לא שילמו להם ותק נוסף, כנדרש בהסכם הקיבוצי החל עליהם, ולכן ביקשו לאשר את תביעתם כתובענה ייצוגית. חברות השמירה טענו כי ההסכם הקיבוצי חל עליהן ולפיכך, בהתאם לסעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק התובענות הייצוגיות, יש לדחות את בקשת העובדים. בית הדין האזורי קיבל את עמדת החברות ודחה את בקשת העובדים. העובדים ערערו על החלטה זו. בית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעורי העובדים בקובעו כי בנסיבות החריגות של המקרה, סעיף 10(3) אינו חל. אי תשלום הוותק הנוסף על ידי החברות, לצד חוסר המעש של ההסתדרות (ארגון העובדים היציג) לאורך השנים לאכוף זכות זו, הביאו את בית הדין למסקנה כי החסם הסטטוטורי שבסעיף 10(3) אינו מצדיק דחיית בקשת העובדים. לפיכך הורה בית המשפט להחזיר את ההליך לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע האם התביעות עומדות בדרישות האישור כתובענה ייצוגית על פי החוק. שתיים מחברות השמירה ערערו גם על החלטת בית הדין האזורי לחייב אותן לשלם לתובעים המייצגים שכר טרחת עורך דין, למרות שבקשתם לאישור התובענה הייצוגית נדחתה. בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעוריהם, בקובעו כי החלטת בית הדין האזורי הייתה חוקית, שכן הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הייתה סבירה וראויה, ותרמה להגנה על זכויות העובדים ולאיזון הכוחות בינם לבין החברות. זאת ועוד, נוכח חשיבותה הציבורית של התובענה הייצוגית וחוסר תום הלב של החברות באי תשלום הוותק הנוסף, מצא בית המשפט לנכון להטיל תשלומים אלה על החברות. לבסוף, בית המשפט הורה לחברות לשלם לכל אחת מהמערערות שכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪ וביקש מבית המשפט המחוזי לזרז את הדיון בבקשת העובדים לאישור התובענה הייצוגית, בשל הזמן שחלף מאז הוגשה הבקשה.