בג"צ 5427/22

תקציר

ילד בן ארבע מת בנסיבות חשודות, מה שהוביל למחלוקת על הצורך בנתיחה שלאחר המוות. משפחתו של הנער התנגדה לנתיחה בנימוק של השקפת עולמם ואמונתם, ואילו המשיב, ככל הנראה גורם רשמי, טען כי היא תקבע את סיבת המוות. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה האם הנתיחה הייתה נחוצה כדי לקבוע את סיבת מותו של הילד. הערכאה הנמוכה יותר פסקה לטובת המשיב, אך הערכאה הגבוהה יותר לא הסכימה. הוא מצא כי הראיות הרפואיות הקיימות, כולל התיק הרפואי של הילד והתיעוד מהמגיבים הראשונים, הצביעו די הצורך על מוות מחנק. הנסיבות, בהן שהותו של הילד לבדו בחדר נעול עם דודו בעל עבר פסיכיאטרי, עוררו חשד. בית המשפט העליון קבע כי נתיחה שלאחר המוות אינה חיונית לקביעת סיבת המוות, מה גם שהמשיב לא הציע סיבות חלופיות. בית המשפט קבע כי יש לכבד את כבודו של המנוח ואת רצון משפחתו, מה גם שמטרתה העיקרית של הנתיחה הייתה להתכונן לטענת הגנה עתידית אפשרית. לפיכך, קיבל בית המשפט את עתירת המשפחה וביטל את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, תוך מתן עדיפות להגנה החוקתית על כבוד המנוח והשקפת עולמה של המשפחה.