תלה"מ 34496-10-18

תקציר

פסק דין זה עוסק בתיק גירושין בין גבר לאישה שהיו להם 4 ילדים משותפים. השופט דן תחילה בנושא משמורת הילדים, וממליץ כי האם תקבל משמורת על שלושת הקטינים, כאשר לאב תהיה זכות לבקר אותם כמפורט בדו"ח המשלים. הדו"ח, שהשופטת מסכימה איתו, ממליץ להשאיר את הילדים עם אמם בשל מערכת היחסים הבלתי יציבה בין האב לילדים, הנגרמת כתוצאה מהתנהגות האב ומהסכסוך המתמשך בין ההורים. עוד מציינת השופטת כי שני ההורים אשמים בכך שהזניחו את טובת ילדיהם בשל עיסוקם במאבקם. הילדים, המתוארים כאינטליגנטים ובוגרים, אינם פוסלים קשר עם אביהם אך מתקשים לשמור עליו בשל התנהגותו של האב. לאחר מכן עובר השופט לענייני רכוש וכספים. היחסים הרכושיים בין בני הזוג נשלטים על ידי הסדר איזון משאבים, לפיו כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית משווי כלל נכסי בני הזוג, למעט חריגים מסוימים. השופטת דנה בזכויות הכספיות, החסכונות והזכויות הסוציאליות של שני בני הזוג, ומציינת כי אף אחד מהם לא פירט את טענותיהם בעניינים אלה, ולכן לא ניתן להכריע בהן. השופט דוחה גם את טענת הגבר כי האישה צריכה להיות אחראית למחצית מחובותיו, וקובע כי הוא לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתו. באשר לזכויות במספר נכסים, לרבות דירה, מגרש ובניין, קובעת השופטת כי חלקם שייכים לגבר בלבד וחלקם בבעלות משותפת של האיש ואביו, כאשר לאישה אין זכויות בהם. הנכס השנוי ביותר במחלוקת הוא בית המגורים שבו עדיין מתגוררים האישה והילדים. השופט קובע כי הזכויות בבית מגורים זה שייכות לאביו של הגבר, וכי לאישה ולילדים יש זכות לגור בו ללא תשלום שכר דירה עד ליום 1.8.2033, לאחר הסכם משפחתי. זאת משום שהאישה ויתרה על התקדמותה המקצועית ופיתוח כושר ההשתכרות שלה לטובת חיי משפחה, ולא יהיה זה צודק לפנות אותה ואת הילדים. לבסוף, השופט פוסק בתביעת המזונות. בשל גירושי בני הזוג, האישה אינה זכאית למזונות מהגבר. השופט גם קובע כי האב אינו צריך לשלם מזונות עבור בנו הבכור, שמלאו לו 21 שנים ולא שירת בצבא. עבור שלושת הילדים האחרים הורה השופט לאב לשלם 2,100, 2,400 ו-2,600 שקל בחודש, בהתאמה, כאשר האם אחראית ל-30% מהוצאותיהם הרפואיות החריגות. השופט גם מורה לאב לשלם לאם 40 אלף שקל עבור הוצאותיה ומתיר לפרסם את פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.