ע"א 3133/18

תקציר

התיק מתמקד בסיווג וחישוב תקבולים בתוך קופת כינוס נכסים, ומתמקד בעיקר בהבחנה בין "תקבולי הכנסה" לבין "תקבולי מימוש". בית המשפט שב ומאשר את ההגדרה הרחבה של תקבולי מימוש שנקבעה בפרשת רוטמן, ומדגיש כי כל תקבול שאינו מסווג כתקבול הכנסה אינו בהכרח תקבולי מימוש, ובכך תומך בחישוב שכר טרחת הנאמן לפי תקנה 8. המקרה ייחודי משום שהסכום המופקד מאפשר חלוקת דיבידנד של 100% ומכסה את כל ההוצאות, תוך חריגה מהתרחיש הנפוץ בו הכספים אינם מספיקים לשביעות רצון מלאה של הנושים. בית המשפט מביא דוגמאות הממחישות כיצד מחושבים שכר טרחת הנאמן על בסיס סכומים משתנים בקרן, תוך שימוש באחוז מסוים למדרגות שכר טרחה שונות כפי שנקבעו בתקנה 8. היא מדגישה כי כל שקל שנכנס לקרן כתקבולי מימוש חייב בניכוי שכר טרחת הנאמן לפי המדרגות הקבועות בחוק. היבט ייחודי במקרה זה הוא ההסכמה בין הצדדים כי החייב יבטיח דיבידנד מלא של 100% לצד הוצאות, מה שיוביל להתעשרות הקרן שאינה מיועדת בדרך כלל לחלוקת נושים. הסדר זה מוביל לכך שהפרשות החייב אינן נכללות בתקבולי המימוש במובן הסטנדרטי, שכן הן נובעות מהסכמה הדדית לתעדוף תשלומים מסוימים. אשר על כן, בית המשפט דוחה את הערעור, בהתאם לשיטת החישוב של המשיב מבלי לפסוק הוצאות נוספות בשל אופייה היסודי של המחלוקת. ההחלטה מדגישה את הרעיון כי אין להכליל סכומים המיועדים לכיסוי הוצאות ספציפיות על בסיס הסכמים להליכים דומים ללא הסכמים כאלה.