תמ"ש 22800/99

תקציר

לאחר הגירושין קיבלה האם משמורת על שני קטינים, א' ור', על פי הסכם בין התובע (האב) לנתבעת (האם). האב תבע משמורת, בטענה להזנחה של האם ולמצבם האומלל של הקטינים איתה. האם טענה מנגד כי הסדר המשמורת הנוכחי צריך להישאר על כנו. לבית המשפט הוגשו דוחות והמלצות רבות, חלקם תמכו בבקשת האב ואחרים המליצו שלא לשנות את המשמורת הנוכחית. הדו"חות פירטו טענות על אלימות כלפי הקטינים, חוסר טיפול וההשפעה השלילית של הסכסוך ההורי על הקטינים, אך גם ציינו כי מעורבותו של האב והטיפול בו ראויים לשבח. השופט, לאחר ששקל את מכלול הראיות ושמע את רצון הקטינים, קבע כי לשני ההורים תהיה אחריות הורית משותפת. הבת, א', תגור עם האם, והבן, ר', עם האב, עם זכויות ביקור מוגדרות. השופטת ביססה את פסק הדין על הנסיבות הספציפיות, תוך הדגשת הצורך לכבד את רצון הקטינים ולפעול לטובת טובתם, תוך הכרה בחסרונותיהם של שני ההורים ובצורך שלהם לשתף פעולה למען טובת ילדיהם. פסק הדין נועד לספק את היציבות והטיפול הטובים ביותר לקטינים בהתחשב בנסיבות.