ה"פ 95/07

תקציר

עיקר המחלוקת נסובה סביב פרשנותו של סעיף 159א לפקודה, המורה על החזר מס לאחר הגשת דו"ח לפני שומה. סעיף זה קובע מסגרת זמן של 90 יום להחזרים, והשאלה המרכזית היא האם תקופה זו כוללת את תקופת הבדיקה למילוי תנאי ההחזר. הכלל קובע כי המסים שבמחלוקת מוחזקים בידי הנישום עד לקבלת החלטה, ועיקרון נוסף קובע חזקה בדבר אמיתותו של דו"ח שהוגש כדין. יש לפרש את סעיף 159א, הקובע הליך החזר מזורז, בקפדנות, במועד קצוב החל באופן שווה על בחינתו וקבלת החלטותיו של המשיב. במקרה דנן, המשיב לא מימש את בקשת ההחזר של המבקש בתוך תקופת 90 הימים, ואף לא הודיע למבקש על ליקויים כלשהם ולא פתח בהליכי פסילת ספרים. טענת המשיב כי הדו"ח לא התבסס על ספרים כדין אינה נתמכת ונדחית. זאת ועוד, הארכת המועד אינה מוצדקת, ורשלנות או חוסר תשומת לב מצד המשיב אינם יכולים להצדיק התעלמות מבקשת ההחזר של המבקש. על אף שהמבקש הסתיר הכנסות, חובתו של המשיב להחזיר את מס היתר בתוך פרק הזמן שנקבע נותרה בעינה, מה גם שהדו"ח לא נפסל. גם טענות המשיב בדבר חוסר תום הלב וחוסר החריצות של המבקש נדחות, שכן אין זה מתפקידו של פקיד השומה להביא לתגובת המשיב. ככלל, המשיב התעלם לחלוטין מחובתו להתייחס לבקשת ההחזר של המבקש, ואין די במעשיו כדי להצדיק את דחיית ההחזר. לפיכך, הערעור מתקבל, והמשיב מצווה להשיב למבקש את המס ששולם ביתר בתוך 30 יום, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.