ת"צ 28811-02-16

תקציר

המבקש הגיש תביעה נגד המשיבים, בטענה כי המשיבים הפרו את חובות הדיווח שלהם והטעו את הציבור, דבר שהביא לניפוח מניות החברה. המבקשת ביקשה מבית המשפט לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית. המשיבים טענו כי יש לדחות את טענות המבקש משום שהדין הישראלי אינו חל על המקרה, ועל כן המבקשת לא הצליחה לבסס עילת תביעה כלשהי. תחת זאת, טענו המשיבים כי יש להחיל את הדין האמריקאי, שכן מניות החברה נסחרו בתחילה בנאסד"ק. בית המשפט בחן תחילה את לשונו של חוק ניירות ערך ומצא כי הוא אינו מספק תשובה ברורה לשאלת ברירת הדין. לאחר מכן ניתח בית המשפט את ההיסטוריה החקיקתית והתכליות שעמדו מאחורי חוק ניירות ערך והסדר הרישום הכפול. בית המשפט הגיע למסקנה כי כוונת המחוקק הייתה לעודד חברות זרות לרשום את מניותיהן בישראל תוך הגנה על משקיעים ישראלים. לשם כך קבע בית המשפט כי הדין הזר, לרבות כללי האחריות, צריך לחול על חברות דואליות. בית המשפט נימק זאת בכך שהחלת כללי האחריות הישראליים תיצור חיכוך ותרתיע חברות זרות מלסחור בישראל. בנוסף, בית המשפט מצא כי פרשנות החוק להחלת כללי אחריות זרה עולה בקנה אחד עם אופיו ההוליסטי של הסדר הרישום הכפול ונמנע מיצירת מערכת משפט היברידית. כמו כן, בית המשפט נתן משקל לעמדת רשות ניירות ערך, שצידדה בהחלת הדין הזר. לבסוף, דחה בית המשפט את טענת המבקש כי הדין הישראלי צריך לחול בשל פסק דין מוריסון, בקובעו כי אין בו כדי להשפיע על כללי ברירת הדין בישראל. משכך, קבע בית המשפט כי הדין האמריקאי חל על המקרה ודחה את טענות המבקש בגין אי הקמת עילות תביעה לפי הדין הישראלי.