עת"מ 61176-10-20

תקציר

התיק סובב סביב עתירה הקוראת תיגר על חסימת משתמש בחשבון הטוויטר של ראש עיריית גבעתיים. העותר טען כי החשבון, בהתחשב באופיו הציבורי, צריך לעמוד בכללי המשפט המנהלי, וביקש מבית המשפט להורות לראש העיר להסיר את החסימה. המשיבים, לרבות ראש העיר והעירייה, טענו כי החשבון הינו פרטי ובעל אוריינטציה פוליטית, ולפיכך חורג מתחום המשפט המנהלי. השופטת פתחה בהדגשת חשיבות הסדרת התנהלותם של נבחרי ציבור ברשתות החברתיות, הכירה בכך שיש לכך השלכות חוקתיות, וציינה כי היעדר הנחיות ברורות מגופי הרגולציה לא צריך להכשיל את בית המשפט מלדון במקרים פרטניים. הם דחו את הטענות המקדמיות שהעלו המשיבים, והדגישו כי פעולת חסימת העותר על ידי ראש העיר מהווה "מעשה" לפי חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, ולבית המשפט סמכות לדון בתיק. לאחר מכן התעמק השופט בניתוח הנורמטיבי, והדגיש את חשיבותו של חופש הביטוי, במיוחד ברשתות החברתיות, שהפכו ל"כיכר העיר" המודרנית של השיח הציבורי. הם הדגישו את המשמעות הדמוקרטית של המדיה החברתית בקידום דיונים בלתי אמצעיים וחילופי מידע. השופט התייחס לעמדת מבקר המדינה, לדוחות השנתיים ולהיעדר תהליכים מסודרים המסדירים את השימוש ברשתות החברתיות על ידי הרשויות המקומיות. הם סקרו גם מקרים מהמשפט המשווה, כולל Knight First Amendment Institute v. טראמפ, שעסק בחשבון הטוויטר הפרטי של נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ ששימש אותו לתקשורת ממשלתית. לאחר שקבע את העקרונות הכלליים, פנה השופט לתיאור הפרטני שבמרכז המחלוקת. הם קבעו כי החשבון המדובר אינו חשבון של רשות ציבורית ונופל מחוץ לתחום המשפט המנהלי. השופט הדגיש כי אופי החשבון, ולא זהותו של בעל החשבון, היה מכריע בקביעה זו. השופט בחן בקפידה את מאפייני חשבון הטוויטר של ראש העיר, בהתחשב בגורמים כגון סוג החשבון, עמדת המחזיק, מטרתו, שימושו, מימונו וקהל היעד. הם הגיעו למסקנה כי מדובר בחשבון פרטי, וציינו כי הוא אינו מופעל או ממומן על ידי העירייה, וכי ראש העיר השתמש בו לצד חשבונות רשמיים של העירייה. לדברי השופטת, תכליתו של החשבון, אף שנגעה בעניינים ציבוריים, לא התמקדה בהם בלבד, והעובדה שהוא כלל אלמנטים ציבוריים אינה הופכת אותו מטבעו לחשבון ציבורי. לאור מסקנה זו החליט השופט כי חלים כללי המשפט הפרטי, וממילא לא יוציאו הוראות בדבר חסימת העותר. לבסוף נדחתה העתירה, ונוכח העניין הציבורי הכרוך בכך החליט השופט שלא לפסוק הוצאות.