ע"א 8239/01

תקציר

המערער טען כי נפגע בעינו מכדור גומי שירו כוחות הביטחון בעת שהיה בבית הספר. הוא הגיש תביעה נגד המשיב בטענה כי הירי היה רשלני ובניגוד להוראות הפתיחה באש, ולכן המשיב אחראי לנזקו. המשיב חלק על טענות אלה וטען כי המערער השתתף בהפרת סדר ונפגע כתוצאה מירי שבוצע בתנאי סכנה ממשית לחיי החיילים. עוד נטען, כי השתתפותו מרצון של המערערת בסיכון פוטרת את המשיב מאחריות. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערער בקובעו כי לא הוכיח כי נפגע מכוחות הביטחון וכי קיימות סתירות בעדותו. השופט קיבל גם את גרסת המשיב לאירועים והגיע למסקנה כי פציעתו של המערער לא התרחשה בשטח בית הספר. בנוסף, קבע בית המשפט כי גם אם המערער נפגע מכדור גומי, החיילים לא התרשלו והמשיב אינו נושא באחריות. המערער ערער על ההחלטה, אך בית המשפט לערעורים אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ערכאת הערעור הסכימה עם ממצאי הערכאה הנמוכה יותר, והגיעה למסקנה כי גרסתו של המערער לאירועים אינה אמינה וכי הוא לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו. לגופו של עניין, מצא בית המשפט לערעורים כי קיימות סתירות בין עדותו של המערער לבין עדותו של עדיו, והקליע שהוצג כראיה נעדר שרשרת משמורת מאומתת. זאת ועוד, חוות דעת מומחים העלתה כי לא ייתכן שהפגיעה נגרמה מכדור גומי, והמערער לא הביא ראיות רפואיות בזמן אמת. עוד ציין בית המשפט כי גם אם נכונות טענותיו של המערער בדבר סיבת פציעתו, הרי שהמשיב לא התרשל, נוכח המצב הכאוטי והסכנה המיידית לחיי החיילים. הערעור נדחה, והמשיב לא נשא באחריות לפציעתו של המערער. שני הצדדים נשאו בהוצאות המשפטיות שלהם.