עע"מ 5829/05

תקציר

פסק הדין דן בערעור בעניין מעמד התושבות של המערערים ממזרח ירושלים, אשר דחה בית משפט קמא. המערערים טענו נגד הרחקתם מישראל, וטענו כי דחיית עתירתם הראשונית אינה צריכה למנוע מהם להגיש שוב. בית המשפט הכיר בזכותם לעתור מחדש, וציין כי אין כל פעולה משפטית החוסמת אותם. הדיון התמקד במעמדם החוקי של תושבי מזרח ירושלים, הנחשבים תושבי קבע לפי חוק הכניסה לישראל ולא אזרחים. בית המשפט אישר כי תוקף היתרי התושבות פוקע אם אדם עובר מרכז חיים מחוץ לישראל, תוך שהוא מסתמך על תקנות כגון שהייה בחו"ל שבע שנים או קבלת אזרחות זרה. נמצא כי המערערים, שהתגוררו בארה"ב ורכשו שם אזרחות, ויתרו על תושבותם הישראלית. הם טענו כי הדבר פוגע בזכויות חוקתיות לאחר חוקי היסוד משנת 1992, אך בית המשפט קבע כי ההבחנה בין אזרחים ללא אזרחים היא לגיטימית וקשורה לקיום קשרים עם ישראל. בית המשפט דחה את הטענות לאפליה מחמת חוסר ראיות וציין כי המערערים השתתפו בדיון נדרש לאחר עתירתם הראשונה. הערעור נדחה בסופו של דבר, אך בית המשפט התיר את האפשרות לבקשות לאיחוד משפחות והאריך את צו הביניים המונע את הרחקתן ב-60 יום מיום מתן פסק הדין.