ת"א 4062-03-18

תקציר

השופטת דחתה את התביעה מיד לאחר שבחנה את טענות הצדדים משום שלא עמדה בדרישות הפרוצדורליות, וגם לאחר שבחנה את טענות התובע הנוספות, לא מצאה השופטת עילה תקפה לסעד. טענת התובע הייתה בעיקרה ניסיון לערער על החלטות שיפוטיות, דבר שאינו השימוש הראוי של בית המשפט, ולבית משפט השלום אין סמכות לפסול ערכאות גבוהות יותר. התביעה גם לא עמדה בדרישות סעיף 8 לפקודת הנזיקין, המעניק חסינות שיפוטית לשופטים בגין עוולות שבוצעו במילוי תפקידם השיפוטי. השופט הדגיש כי חסינות זו משרתת את האינטרס הציבורי בכך שהיא מבטיחה את עצמאותה של הרשות השופטת ואינה באה להגן על שופטים באופן אישי. יתר על כן, גם טענות התובע בדבר לשון הרע לא זכו לתמיכה, שכן האמירות המדוברות לא היו בגדר לשון הרע, ונפלו תחת הגנת ביקורת כנה ואדיבה. מטעמים אלה, בין היתר, קבע השופט כי אין סיכוי להצלחת התביעה ויש לדחות אותה לאלתר. השופטת בחרה שלא להמחות הוצאות לאף אחד מהצדדים למרות המשאבים שהושקעו בתביעה, שכן הנושא לא נטען במהלך הדיון.