עמ"נ 57066-10-20

תקציר

החלטת ועדת הערר התייחסה למחלוקת על מיסוי מוניציפלי של נכס שנבנה בחלקו ונותר ללא שימוש. הנושא המרכזי היה הסיווג המתאים של הנכס לצורכי מיסוי, שכן הבעלים ערער על שיעור מס נמוך יותר. פסק הדין של הוועדה הכיר במצבו הריק של הנכס, אך אישר את הסיווג העירוני של הקרקע כמתאימה למשרדים, שירותים ומסחר, ולא למגורים, ששיעור המס בה נמוך יותר. החלטה זו התבססה על ייעוד הנכס בהיתר הבנייה, תוך התעלמות מתביעות לסיווג שונה על בסיס תוכניות מתאר. פסק הדין הדגיש גם את הסכמת הבעלים להתייחס לנכס כניזוק, דבר שהשפיע על תקופת המיסוי. לפיכך דחתה הוועדה את הערר, והותירה את שיעור הארנונה על הנכס בשיעור הגבוה יותר לשימוש מסחרי. כמו כן חויב הבעלים בהוצאות המשפט של העירייה, בסך 5,000 שקל.