בש"א 8446/19

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על דחיית בקשה להארכה להגשת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, שנקבעה תחילה באיחור על ידי הרשם. המערערת טענה כי ההגשה לא הוגשה באיחור, תוך הסתמכות על בקשה לתיקון מאוחר שהוגשה בטעות ושבית המשפט המחוזי דן בה, ממנה עולה כי המועד האחרון לא חלף. זאת ועוד, טענה המערערת כי קבלת מסמכי בית המשפט באמצעות מערכת הודעות אלקטרוניות, שהוכנסה בתקנה 497ג(ג1) בתקנות סדר הדין האזרחי, אינה צריכה לחול רטרואקטיבית על כתובות דואר אלקטרוני שנמסרו לפני חקיקת התקנה. הרשם דחה טענות אלה, וקבע כי הודעת הדוא"ל התקבלה כראוי על פי התקנה, שאינה מציינת תאריך כניסה לתוקף ואינה כוללת כתובות שסופקו בעבר. בנוסף, ציין הרשם את חוסר יכולתו של המערער להראות "טעם מיוחד" להארכה, וסיכויי הערעור אינם מצדיקים מתן הארכה. בית המשפט הדגיש כי הידע המשפטי של המערער, שבא לידי ביטוי בצפייה בפסק הדין באינטרנט ובהגשה שהוגשה לאחר מכן לתיקון טעויות שיפוטיות נתפסות, צמצם עוד יותר את התביעה להארכת המועד. הערעור לביטול החלטת הרשם נדחה, תוך שהוא שב ומאשר כי הכללים הפרוצדורליים שימשו להבטחת יידוע הצדדים על הליכים שיפוטיים, תוך שמירה על זכויות פרוצדורליות גם במסירה אלקטרונית. בסופו של דבר, פסק הדין עומד על כנו, תוך שמירה על שיקול דעתו הרחב של הרשם ועל קבלת החלטות בלוחות זמנים פרוצדורליים.