ת"א 27192-06-13

תקציר

פסק דין זה נובע מסכסוך מורכב בין שלושה צדדים - הגב' ציפורה מערבי ז"ל (המנוחה), בעלה המנוכר מר אליהו מערבי (הנתבע 2) וגב' הילה קראדי (התובעת), אשר שכרו נכס בבעלות המנוחה לצורך הפעלת גן ילדים. הבית היה בבעלות משותפת של המנוח והנתבע 2, שהיו בהליכי גירושין וניהלו ביניהם יחסים מתוחים. הליך בוררות הסתיים בפשרה שחילקה את הבית ביניהם. המנוחה השכירה את חלקה לתובעת מבלי לגלות את הסכסוך המתמשך עם הנתבעת 2, אשר שיבשה שוב ושוב את השימוש של התובעת בנכס על ידי החלפת מנעולים, ניתוק חשמל והתנהגות מאיימת. הדבר הוביל את התובעת לפנות את המקום בטרם עת. התובע תבע הן את המנוח והן את הנתבע 2 בגין מחדלים, הפרות חוזה ונזיקין, ותבע פיצוי בגין השקעות, אובדן הכנסה, עוגמת נפש ונזקים נוספים. בתוך כך, העיזבון של המנוחה (הנתבעת 1) והנתבעת 2 הגישו תביעות שכנגד נגד התובעת ובעלה בגין דמי שכירות שלא שולמו ופיצויים. בית המשפט פסק לטובת התובעת, קיבל את תביעתה ודחה את התביעות שכנגד. בית המשפט הטיל על המנוח את האחריות לאי גילוי הסכסוך עם נתבע 2, ואת הנתבע 2 אחראי למעשיו הנזיקיים. לתובע נפסקו פיצויים בסך 101,260 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד מהנתבעים 1 ו-2, אשר חויבו לשלם סכומים אלה ביחד ולחוד. בנוסף, חויב נאשם 2 לשפות את הנתבע 1 בגין הסכומים שנפסקו נגדו, לרבות הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של הנתבע 1. המפתח לפסק הדין היה אמונתו של בית המשפט בעדויות הכנות והמפורטות של התובעת ובעלה, שנתמכו על ידי עדים אחרים. לעומת זאת, התנהגותו של נאשם 2 בבית המשפט ותצהירו לא שיקפו היטב את אמינותו. פסק הדין הדגיש גם את אי חוקיות מעשיו של הנתבע 2 בניסיון לפנות את התובע, ואת הימנעותו מיצירת כניסה נפרדת לחלק המנוח בבית כפי שהוסכם. מקרה זה ממחיש את המורכבות שיכולה לנבוע מסכסוכי רכוש ואת ההשלכות של אי גילוי והתנהגות נזיקית.