ערר 8130/10

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תחולת הפטור הקבוע בסעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לתוספת השלישית למערערים בודדים שרכשו דירות באותו בניין או בבניין נפרד. בית המשפט מבהיר כי הפטור מיועד לכל "מחזיק" בדירת מגורים, כלומר מספר מחזיקים על אותה חלקת קרקע זכאים כל אחד לפטור אחד. יתר על כן, בית המשפט מפרש את הפטור כחל על בעלים נפרדים של דירות שונות, גם אם הם קרובי משפחה. עם זאת, פסק הדין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי בערעורים אזרחיים במחוז מרכז משנה את התקדים. על פי הפסיקה החדשה, הפטור לפי סעיף 19(ג)(1) ניתן פעם אחת בלבד לכל חלקת קרקע, ללא קשר למספר הבעלים. משכך, מחויבת ועדת הערר לכבד את פסק דינו של בית המשפט המחוזי וליישם אותו בפסק דינה. בית המשפט מתייחס גם לטענה בדבר תחולת הפטור על בסיס גודל הדירות, וקובע כי כוונת המחוקק מאחורי הפטור הייתה לקבוע קריטריון שטח ברור של 140 מ"ר, ולא להותירו פתוח לפרשנות על בסיס תכליות חברתיות. כוונת המחוקק הייתה ליצור עיקרון מוחלט, גם אם הוא עלול לגרום לעוולות לכאורה במקרים ספציפיים. סיכומו של דבר, נדרש המשיב לשאת בהוצאות המערערים, בסך 7,500 ₪, כולל מע"מ. ההחלטה היא סופית ופה אחד, וניתנה ב-2 בדצמבר 2013.