עב"ל 2130-02-13

תקציר

פסק דין זה עוסק בערעור על דחיית תביעה להכרה בליקוי נוירולוגי הנובע מאירוע מיום 3.2.2009 כפגיעה בעבודה. המערער טען כי נגרמו לו חבלות נוירולוגיות ואורתופדיות כתוצאה מהאירוע. בעוד שהמוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כפגיעה בעבודה, הוא חלק על טענת הפגיעה הנוירולוגית. בית הדין לעבודה מינה את פרופ' רכס כמומחה רפואי לבחינת טענת המערער. פרופ' רכס סבר כי למערער היו תלונות סובייקטיביות אך לא סימנים אובייקטיביים לליקוי נוירולוגי, וכי אין קשר סיבתי בין האירוע לבין הפרעות נוירולוגיות כלשהן. בפני פרופ' רכס הוצגו שאלות הבהרה והוגשו חוות דעת רפואיות נוספות. בית המשפט הורה גם על הערכה נוירופסיכולוגית של המערער, שמצאה הפרעות קוגניטיביות אך גם הצביעה על הגזמה בתסמינים. פרופ' רכס הסתמך על הערכה זו ועל מבחני SVT כדי להגיע למסקנה כי המערער אינו אמין ואינו סובל מפגיעה קוגניטיבית כלשהי. ערכאת הערעור החליטה להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך מינוי מומחה נוירולוגי נוסף, אשר יבדוק את המערער. החלטה זו התבססה על כך שהייתה מחלוקת לגבי האבחנה עצמה, האופי הסובייקטיבי של הליקויים הקוגניטיביים, טענת המערער להפרעות נוירולוגיות לאחר האירוע ומשמעות ההערכה הנוירופסיכולוגית. ערכאת הערעור הדגישה כי בנסיבות המיוחדות של מקרה זה, יש צורך בבדיקה קלינית של המערער. בית המשפט אף הבהיר את תפקידן של בדיקות העזר בקביעת האבחנות הרפואיות והדגיש כי חוות הדעת של המומחה הנוסף צריכה להתבסס על בדיקת המערער, תוך התחשבות בכל ההערכות הקודמות. נושא הוצאות המשפט הושאר לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, בהתחשב בכל ההליכים. ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי פסק הדין יישלח לצדדים.