ת"א 13439-07-18

תקציר

התובע תובע את הנתבע להחזר הלוואה בסך 147,000 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. לטענת התובע, הצדדים התקשרו בהסכם הלוואה, לפיו התובע ילווה לנתבע את הסכום הנתבע, והנתבע יחזיר אותו, בתוספת ריבית, עד למועד מסוים. הנתבע טוען כי התובע השקיע את הכסף בחברה שלה ולכן היא החזירה לו את המניות. לחילופין, הנתבע טוען כי הסכם ההלוואה מזויף ולכן אין לו תוקף משפטי. בית המשפט קיבל את גרסת התובעת ודחה את טענות הנתבע, וקבע כי הצדדים אכן התקשרו בהסכם הלוואה. בית המשפט מצא כי הנתבע נתן לתובע טיוטת הסכם הלוואה, אותו השלים התובע, לרבות סכום ההלוואה ומועד הפירעון, באישור הנתבע. עוד קבע בית המשפט כי טענת הנתבע לזיוף נעשתה בחוסר תום לב וכי התובע לא קיבל את הסכם ההלוואה מצד שלישי, כפי שטען הנתבע. בית המשפט הורה לנתבעת להחזיר לתובע את סכום ההלוואה, בתוספת ריבית בסך 53,757 ₪, אגרת בית משפט, הוצאות עדים, הוצאות מומחה ושכ"ט עורך דין בסך כולל של 200,757 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת הוא יישא ריבית והפרשי הצמדה כקבוע בחוק.