עמ"צ 59736-01-20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא החלטה פה אחד של השופטים לדחות ערעור בתיק אימוץ. האם המערערת, שהייתה חסרת מסוגלות הורית, ביקשה לבטל את החלטת בית משפט קמא כי יש למסור את בנה לאימוץ סגור. השופטים לא מצאו עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא, שהתבססה על חוות דעת פסיכולוגיות של מומחים ועדויות רבות של עדים. לדברי המומחים, האם לא הצליחה לטפל בילד כראוי, וטובת הילד הייתה נתונה לאימוץ סגור. השופטים שקלו גם את תפקידה של הסבתא, שלא רצתה ולא יכלה לאמץ את הילד בעצמה, וקבעו כי עזרת הסבתא לא תהיה לטובת הילד. כמו כן, אושרה גם החלטתו של בית משפט קמא להורות על אימוץ סגור, תוך מתן עדיפות לטובת הילד. השופטים הדגישו כי אהבתה ורצונה של האם לטפל בבנה לא היו עילה מספקת להעניק לה משמורת, ונטייתו הגנטית של הילד למחלת נפש גרמה לכך שהיא נזקקה להורים מוכשרים במיוחד. בסופו של דבר נדחה הערעור, והילד הוכרז כבר-אימוץ ללא כל קשר עם ההורים הביולוגיים. פסק הדין נועד לאזן בין רצונה של האם לבין טובת הילד, ולהבטיח שהאחרון יקבל את הטיפול והיציבות הדרושים.