ק"פ 40928-07-11

תקציר

פסק הדין מזכה את הנאשמים מאשמת הפרת זכויות יוצרים. השופט קובע כי המתלוננת לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי רכשה זכויות בלעדיות משתי חברות מצריות להפצת יצירותיהם המוסיקליות. עוד קובע השופט כי המתלוננת, חברה ישראלית רשומה כדין, נעדרת מעמד להגשת תלונה שכן לא הוכח שהיא "נפגעת עבירה". גם אם בית המשפט היה מניח כי המתלוננת רכשה את הזכויות והייתה קורבן, השופט מציין כי סימני המסחר ברישומים שמכרו הנתבעים לא הוכחו כשייכים לחברות המצריות. העד המומחה מטעם התביעה אישר כי הרישומים שנמכרו על ידי הנתבעים היו רפרודוקציות, אך מקורם של הרישומים וסימני המסחר בהם לא הוכח די הצורך כי היו שייכים לחברות המצריות. זאת ועוד, עדותם של הנתבעים כי רכשו את התקליטים מעוסק ורישום סימן המסחר ברשות הפלסטינית תחת שם חברה אחר, תומכים שניהם בטענת הנתבעים כי רכשו את התקליטים בתום לב, מתוך אמונה כי עומדת להם הזכות למכור אותם. ככלל, השופט מגיע למסקנה כי קיים ספק סביר ולכן מזכה את הנאשמים בעבירות.