ע"ר 57000-02-20

תקציר

הערעור שהוכרע בפסק דין זה עניינו דחיית ערעור על החלטת הרשם להאריך את המועד להגשת ערר שלא במועד. המערער טען כי היה על המוסד להגיש את הערעור מוקדם יותר, ויש להטות את הכף לטובת המערער באשר לעקרון סופיות הדיון. עם זאת, השופטים דחו טענה זו לאור השתלשלות ההתנהלות בין הצדדים. אף שהשיהוי עצמו אינו מהווה סיבה מיוחדת להארכה, יתר הנימוקים המפורטים בהחלטת הרשם, לרבות ההשפעה והסכום המשמעותיים הכרוכים בערעור, הצדיקו את הארכת המועד. השופטים התייחסו גם לסוגיית תום הלב, וציינו כי בעוד שהתנהלות המוסד הייתה יכולה להיות טובה יותר, המערער היה מודע לכך שהמוסד שוקל ערעור. בנוסף, בעוד שהנוהג של המוסד להגיש ערעור ללא נימוקים אינו אידיאלי, הוא אינו נדיר. עם זאת, השופטים פסקו לטובת המערער בעניין חיוב בהוצאות משפט, ומצאו כי השיהוי של המוסד בביצוע פסק הדין אינו מתקבל על הדעת. משכך, חויב המוסד לשלם למערער 7,500 ₪ שכר טרחת עורך דין.