עת"מ 18592-07-20

תקציר

פסק הדין דן בתכנון ופיתוח היישוב באר יעקב ובתפקידה של רשות מקרקעי ישראל בניהול תהליך הפיתוח. על מנהל מקרקעי ישראל מוטלת המשימה להכין תכנית מתאר מקומית מקיפה להפיכתה של באר יעקב ליישוב עירוני עצמאי. התכנית נועדה לתת מענה לצמיחת הקהילה, לרבות פינוי שטח מחנה צריפין ושילובו בתחום השיפוט המוניציפלי. הוא מתמקד בנגישות תחבורתית, עם אזכורים של כבישים סמוכים ותוכניות לקו חום של רכבת קלה וקו מטרו. בנוסף, היא מציעה שטחי מסחר ותעסוקה משמעותיים לביסוס איזון כלכלי. פסק הדין מתייחס באופן ספציפי למעמדם של שני מושבים, נווה דורון ותלמי מנשה, שנכללו היסטורית בגבולות באר יעקב. למרות סיווגם כחלק מהמרקם העירוני בתוכניות מתאר ארציות, מושבים אלה שומרים על מעמדם החקלאי ויוצרים אנומליה במערך העירוני. ועדת התכנון מכירה בצורך בתכנית נפרדת למושבים אלה ומחליטה לטפל בו בשלב מאוחר יותר, בנימוק של שני טעמים עיקריים: ראשית, הזכויות הקנייניות הבלתי מוסדרות באדמות המושבים, שעלולות להשפיע על היתכנות התוכנית; ושנית, חוסר הוודאות סביב מיקומן של מערכות הסעת המונים, לרבות קווי המטרו והקק"ל, המשפיעים על זכויות הבנייה העתידיות. פסק הדין מנמק את החלטת הוועדה שלא לכלול תכנון מתאר מעודכן לשטחי המושבים, תוך שימת דגש על טובת הציבור ועל סבירותה של ההחלטה. היא מכירה בתפקידו הכפול של מנהל מקרקעי ישראל כנאמן ציבורי המנהל את קרקעות המדינה ובמעורבותו בתכנון, ומחייבת את הרשות לפעול ביתר תום לב ובצדק חלוקתי. בית המשפט אינו מוצא כל ראיה לאפליית העותרים ותומך בהחלטת הוועדה לדחות את התכנון למושבים. כמו כן, פסק הדין דן בסמכותה של הוועדה המחוזית, בסבירות החלטותיה ובתוקף ההליך המינהלי, ובסופו של דבר דוחה את העתירה ומקיים את החלטת הוועדה. העותרים חויבו לשלם למדינה שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.