עמ"ש 32367-08-22

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה היא האם המשיב, שנתן במתנה רכוש למערערת, בתו, יכול לחזור בו ממתנתו. הדיון נסוב סביב פרשנותם של מספר חוקים, ביניהם סעיף 6 לחוק המתנה, המתווה את דרכי קבלת המתנה, וסעיף 7(א) לחוק המקרקעין, הקובע כי עסקת מקרקעין טעונה רישום, ובכך מעבירה בעלות. כמו כן, בית המשפט בוחן את השלכותיו של ייפוי כוח בלתי חוזר עליו חתום המשיב, וקובע כי הוא מהווה ויתור בכתב על זכותו לחזור בו ממתנתו, כמפורט בסעיף 5 לחוק המתנה. סעיף זה קובע כי התחייבות למתנה עתידית טעונה מסמך בכתב וכי הנותן רשאי לחזור בו אלא אם ויתר על זכות זו בכתב. דעת הרוב של השופטים פוסקת לטובת המערער, וקובעת כי חתימת המשיב על ייפוי הכוח הבלתי חוזר משמעה ויתור על זכותו לחזור בו ממתנתו. השופטים מקבלים את עדותו המהימנה של עו"ד ברם, שהסביר למשיב את השלכות ייפוי הכוח. על פי עדותו של עו"ד ברם, המשיב הבין את השלכות חתימתו. השופטים מדגישים כי ביטול התחייבות מתנה אינו קל וצריך להתרחש רק במקרים חריגים. מאחר שהמשיב לא הביא ראיות להתנהגות מחפירה כלשהי מצד המערערת, בתו, הוא מנוע מלחזור בו ממתנתו. זאת ועוד, השופטים מציינים כי טענת המערערת בדבר הסתמכותה על התחייבות המתנה נתמכת בראיות. אשר על כן, הערעור מתקבל, וטענת המשיב לביטול הסכם המתנה נדחית. עוד צוין בפסק הדין, כי בנסיבות העניין לא ייגבו הוצאות מהמשיב, והערבות שהופקדה על ידי המערער תוחזר. לבסוף, השופטים מגיעים למסקנה כי ניתן לפרסם את פסק הדין מבלי לחשוף את זהות הצדדים המעורבים.