עע"מ 6407/11

תקציר

בפסק הדין הנדון התייחס בית המשפט לסוגיית מתן מעמד של תושב קבע בישראל ליוצאי שטחים המבקשים איחוד משפחות, במיוחד על רקע החלטת ממשלה וחוק זמני שבא בעקבותיה, אשר הקפיא את ההליך עבור תושבים יוצאי פלסטינים ומנע שדרוג מעמד. מבחינה היסטורית, התהליך כלל הליך שלב אחר שלב שדרש בדיקות בקשות ובדיקות ביטחוניות, עם התקדמות מותרת מתושבות זמנית לתושבות קבע. עם זאת, החלטת הממשלה מ-2002 הקפיאה למעשה את התהליך הזה, והשפיעה על רבים שכבר החלו בו. פרשת דופש, תקדים משפטי בולט, פתחה צוהר לשדרוג סטטוס אם זוהו עיכובים בשל טעויות רשמיות. חרף טענות לשיהוי וחסמים מינהליים, ביקשו המערערים במקרה ספציפי זה שדרוג מעמד תחת דופש, תוך ערעור על טיפול משרד הפנים בהליכתם. בית המשפט מצא שיהוי בלתי מוצדק בעניינם, המיוחס בחלקו למשרד ולא למערערים. לפיכך, היא פסקה לטובת המבקשים, וחייבה שדרוג מעמד התושבות שלהם. פסק הדין גם קרא למחוקקים לשקול מחדש את מגבלות מעמד הקבע עבור מי שנפגעו מהוראת השעה, תוך שימת דגש על הגינות בהתחשב בתושבות החוקית הממושכת שנקבעה תחת מעמד זמני.