ה"פ 1300/04

תקציר

במקרה של הפקעת חלק מהקרקע החקלאית של המבקש על ידי משרד התחבורה ורכבת ישראל בע"מ לטובת פרויקטים של תשתיות ציבוריות, פסק בית המשפט לטובת המבקש. בפסק הדין נקבע כי המבקש זכאי לפיצוי מלא ללא הפחתה של 25% כאמור בפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), תש"ג-1943. בית המשפט קיבל את טענת המבקשת כי שווי יתרת הקרקע לאחר ההפקעה לא עלה ואולי אף ירד, ולכן הפחתת הפיצויים אינה מוצדקת. השופטת הסכימה כי יש להחיל במקרה זה את העיקרון של "אין הפחתה ללא השבחה", תוך הטלת נטל ההוכחה על המשיבים להוכיח כי ההפקעה השביחה את יתרת הקרקע, דבר שלא עשו כן. בנוסף, ציין בית המשפט כי החזקה צריכה להיות כי הפקעה ללא פיצוי היא מזיקה, והמשיבים לא הוכיחו די הצורך כי הפגיעה עולה על התועלת הציבורית. המשיבים חויבו לשלם למבקש פיצוי בגין כל השטח המופקע בשיעורים שייקבעו על ידי שמאי מוסכם, בצירוף הפרשי הצמדה, ריבית והוצאות משפט. החלטה זו התקבלה תוך הכרה בכך שלבית המשפט העליון תלויים ועומדים תיקים בנושא פטור חלקי מפיצויים בתיקי הפקעות, אך לאור ההתדיינות הממושכת החליט השופט שלא לעכב את פסק הדין עוד.