פ"ה 43332-12-12

תקציר

התובעת, עובדת הנתבעת (משרד הבריאות), טענה כי הייתה צריכה להיות מבוטחת בתכנית פנסיה תקציבית מתחילת העסקתה, שכן היא ראתה עצמה "עובדת קבועה" כהגדרתה בחוזה הקיבוצי של הסכם המעבר. הסכם המעבר קבע כי עובדי קבע יישארו מבוטחים בפנסיה תקציבית, בעוד "עובדים קיימים" ימשיכו להיות מבוטחים בפנסיה צבורה, ועובדים חדשים יבוטחו בפנסיה צבורה. התובעת טענה כי אופי העסקתה ומעמדה משמעותם היותה עובדת קבועה, והעובדה שהועסקה על פי "חוזה מיוחד" אינה חוקית. עם זאת, בית המשפט מצא כי החלטת הנתבעת להעסיק את התובעת על פי חוזה מיוחד הייתה הפעלה לגיטימית של שיקול דעתה הניהולי, במיוחד לאור העובדה שתפקידה של התובעת לא היה קבוע מטבעו, והיא לא עברה את הליך המכרז הנדרש, אלא הועסקה באמצעות חוזה חצי שנתי שהוארך מספר פעמים. התובעת גם לא יכלה להיחשב כעובדת קבועה על פי הסכם המעבר, שכן לא קיבלה כתב מינוי, ולכן לא יכלה להיות מבוטחת בפנסיה תקציבית. משכך, דחתה השופטת את התביעה, קבעה כי התובעת אינה זכאית לפנסיה תקציבית, וחייבה אותה לשלם את הוצאות המשפט של הנתבעת.