עמ"נ 19461-07-16

תקציר

הערר הוא על החלטת ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה בדבר חובת תשלום היטל השבחה בעקבות מכירת זכויות בחלקת קרקע באבו גוש. הקרקע, שהייתה בעבר בבעלות אביו של המערער, הוקנתה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים לפי חוק נכסי נפקדים, ולאחר מכן הועברה לרשות הפיתוח בשנת 1955. בשנת 1993 פורסמה תכנית השבחה לקרקע שהעלתה את שוויה. בשנת 2010 שוחררה הקרקע על ידי האפוטרופוס והוחזרה לבנו של הבעלים המנוח, המערער, ואז נמכר חלקו, מה שגרר הודעת היטל. המערער טוען כי המעבר מרשות הפיתוח לאביו לא היה שחרור לפי חוק נכסי נפקדים ולכן יש לראות בו מימוש זכויות, הפוטר אותו מההיטל. עם זאת, בית המשפט מוצא כי ההעברה אכן הייתה שחרור ולכן לא מימוש זכויות, וחובת ההיטל נותרת בעינה. יתר על כן, ההשבחה התרחשה לאחר שהמקרקעין הושבו לבעליהם המקוריים, כלומר המערערת, כבעלים הנוכחיים, חייבת בהיטל. פסק הדין דן גם בתכליתו של היטל ההשבחה ובצורך בהרמוניה נורמטיבית, ובסופו של דבר תומך בהחלטת הוועדה ודוחה את הערר. כן חויבה המערערת בהוצאות טרחת עורך דינו של המשיב.