בש"פ 7616/10
החלטה עליון
תקציר
הכרעת הדין דוחה את ערעורו של נאשם שביקש להשלים את הערכת התאמתו לחלופה טיפולית למעצר לפני מתן גזר הדין. בית המשפט מקבל את טענת הנאשמים כי יש לחרוג בעניינם, שכן הם מבקשים שיקום. עם זאת, השופט קובע כי מקרה זה אינו נופל בגדר מקרים חריגים המצדיקים חריגה מהכלל שנקבע. הנאשמים לא יזמו שיקום לפני ביצוע העבירות הנוכחיות, וניסיונות הגמילה הקודמים שלהם לא צלחו. כמו כן, עברו הפלילי של הנאשם, הכולל עבירות רכוש, אלימות וסמים, מצביע על סכנה לציבור שלא ניתן להקל עליה באמצעות הליך הגמילה. השופט מדגיש גם את הסיכון שהמניע של הנאשם עלול להיות לא כנה, שמטרתו להימנע ממעצר ולא רצון אמיתי לשיקום. בהתחשב במשפט הקרוב ובניסיונות טיפול כושלים קודמים, השופט מגיע למסקנה כי הליך הגמילה צריך להתרחש בשלב ריצוי העונש. לפיכך, הערעור נדחה, ולוח הזמנים שנקבע לשלב המעצר יימשך.
חקיקה מקושרת
בש"פ 7616/10 עקיבא ויינבך נ' מדינת ישראל, עליון (25.10.2010)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.