ת"א 19906-01-11

תקציר

השופט קבע כי אין לדחות את תביעת התובעים על הסף, ויש לאפשר לתובעים להציג את תביעתם בבית המשפט. השופטת נקטה משנה זהירות בקבלת החלטה זו, בהתחשב בקיצוניות הפיטורים ובעובדה שהיא מונעת מהתובע לממש את זכותו לדיון בבית המשפט. מאחר שקיימת אפשרות, קלושה ככל שתהיה, כי על פי עובדות המקרה יהיו התובעים זכאים לסעד המבוקש, אין לדחות את התביעה בשלב זה. השופטת דחתה גם את טענות הנתבעים לדחייה על יסוד התיישנות, היעדר יריבות, היעדר עילה והטענה כי מדובר בתביעה מטרידה ונקמנית. השופטת ציינה כי משמעות טענת המרמה היא שיש לבחון את תקופת ההתיישנות על פי הכלל הקבוע בסעיף 7 לחוק ההתיישנות, ועל כן לא ניתן לדחות את התביעה בשלב מוקדם זה. עוד קבעה השופטת כי הצדדים ששמם צוין בתביעה, לרבות מנהלי החברה, הוזכרו כנתבעים, וכי יש בטענה טעם שלא ניתן לשלול בשלב זה. גם טענותיהם האחרות של הנתבעים נמצאו חסרות שחר, ומתאימות יותר לדיון מלא. השופט הגיע למסקנה כי הנסיבות אינן מצדיקות דחיית התביעה, והורה לנתבעים לשלם את הוצאות התובעים, בסך 5,000 שקל, בתוך 30 יום.