ב"ל 51363-09-20

תקציר

התובע, שהיה ידוע בציבור עם המנוח במשך 30 שנה, תבע קצבת שאירים לאחר מותו. עם זאת, השניים לא התגוררו יחד במשך שנתיים וחצי לפני מותו, שכן הוא עבר להתגורר בבתי אבות בשל בריאותו המתדרדרת והתנהגותו האלימה כלפי התובעת. הנתבע טען כי היעדר חיים משותפים בתקופה זו פירושו שהם כבר לא ידועים בציבור. בית המשפט נעתר לבקשה, וקבע כי המנוח עזב את ביתם המשותף מרצונו וכי מערכת היחסים ביניהם כידועים בציבור הסתיימה. מדברי התובעת ומהראיות עולה כי המנוח בחר באופן אקטיבי לנתק את הקשר עמה ולא רצה להמשיך את הקשר. יתר על כן, התשלומים החודשיים שקיבל התובע מהמנוח לאחר שעבר להתגורר בבית האבות לא נחשבו למזונות משקמים אלא אולי חלק מהסדר רכושי. מאחר שהתובעת לא הצליחה להוכיח כי הייתה בקשר זוגי ושיתופי פעולה עם המנוח בעת פטירתו, היא לא הייתה זכאית לקצבת שארים. השופטת הכירה בקשייה הנפשיים והכלכליים של התובעת אך אישרה את עמדת הנתבעת, דחתה את התביעה והדגישה כי הקשר הסתיים טרם מותו של המנוח.