ת"ק 5371-03-20

תקציר

באוקטובר 2019 הזמין התובע טיול לווייטנאם ולקמבודיה עבורו ועבור אשתו באמצעות חברת הנסיעות הנתבעת, שנקבע לפברואר 2020. הנסיעה עלתה 3,590 דולר לאדם. לקראת סוף ינואר 2020 החלו בני הזוג התובעים לחשוש מנגיף הקורונה ומהשפעתו הפוטנציאלית על בריאותם, במיוחד לאור מצבה הבריאותי הקודם של האישה. הם החליטו לבטל את נסיעתם והודיעו על כך לנאשם ב-30 בינואר וב-2 בפברואר. הנתבעת סירבה להחזיר לבני הזוג את מלוא הסכום, בנימוק של דמי ביטול גבוהים כפי שנקבעו בחוזה בגין ביטולים שנעשו פחות מארבעה ימי עסקים לפני הנסיעה. החברה טענה כי כבר שילמה לנותני השירות את מלוא הסכום. מנגד, טענה התובעת כי הנסיבות שהובילו לביטול היו חסרות תקדים ובלתי צפויות ולכן יש לראות בהן עילה להחזר כספי מלא. בית המשפט בחן את המקרה תחת סעיף המניעה החוזי, בהתחשב בהשפעה הגלובלית של נגיף הקורונה ובאופיים התמים של שני הצדדים המעורבים. נמצא כי חששותיה הבריאותיים של התובעת והנסיבות באותה עת שיבשו באופן יסודי את קיומו של החוזה. בנוסף, קבע בית המשפט כי לא ניתן היה לצפות את הנסיבות המונעות בעת כריתת החוזה, ואף אחד מהצדדים לא יכול היה למנוע אותן. עם זאת, בית המשפט גם הכיר בכך שהתובעת ביטלה ברגע האחרון, מה שיצר נטל כלכלי על הנתבעת. לפיכך הורתה השופטת על החזר חלקי של 20% מעלות הנסיעה, המשקף רמת ביניים של דמי ביטול לפי החוזה. בסך הכל חויב הנתבע לשלם לתובע 656 דולר בצירוף סכום מתון של הוצאות משפט, שישולמו בתוך שישה חודשים. בפסק הדין הודגש כי יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו והביעה תקווה להתאוששות ענף התיירות בצל מגפת הקורונה.