רע"פ 4789/22

תקציר

במקרה זה, ביקש המבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע המאשרת את פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע, אשר גזר את דינו בגין פריצה וכניסה וגניבה. המבקש הודה במיוחס לו, שכלל פריצה לילית לבית מגורים בזמן שבעל הבית ישן; עם גילויו, הוא נמלט עם חפצים גנובים. בית משפט השלום הכיר בחומרת מעשיו, שפגעו קשות בביטחון האישי והצדיקו עונש בטווח שבין 13 ל-29 חודשי מאסר. כתוצאה מכך נגזרו עליו 14 חודשי מאסר, לצד מאסר על תנאי וקנס. הוא עתר להקלה בעונשו, בטענה כי אפשרויות השיקום נשללו ממנו בשל נסיבות חיצוניות, כגון פרטי כתובת שגויים בבית המגורים ואי הבנות בקביעת מועד עם שירותי המבחן. עם זאת, בתי המשפט הדגישו את חומרת העבירה ואת הצורך בהרתעה, כאשר שירות המבחן לא המליץ על טיפול בשל חוסר שיתוף הפעולה שלו. בית המשפט המחוזי לא מצא בסיס להפחתת העונש, והכיר במעורבותו הראשונית של המבקש בהליך טיפולי, אך ציין כי אין בה די ואין בה כדי לשנות את העונש המקורי. בסופו של דבר, דחה בית המשפט העליון את הבקשה, בקובעו כי גזר הדין הולם ואינו מצדיק התערבות נוספת, ובכך שלל כל עיכוב ביצוע לעונש המאסר.