בר"ע 11378-07-18

תקציר

המבקשת, שאינה מיוצגת, הגישה תביעה נגד המשיבים בבית הדין האזורי תל אביב-יפו, בטענה כי לא שילמו לה עבור עבודות ניקיון שבוצעו בחודשים פברואר-יוני 2015, ובמקום זאת שילמו לה 1,000 ₪ לחודש עבור 43 שעות עבודה בשבוע. עוד טען המבקש כי חווה סביבת עבודה עוינת ודרש פיצויים בסך 4,623 ₪. בית הדין האזורי דחה את התביעה, בקובעו כי בין המבקשת לבין המשיבים לא התקיימו יחסי עובד מעביד, שכן המבקשת סייעה בפועל לבן זוגה, המשיב מס' 2, שהיה מפקח בחברה בבעלות המשיב מס' 1. בית המשפט לא הכריע בשאלה האם יש להטיל על המשיבה מס' 1 אחריות אישית לזכויותיה של המבקשת, ובחר שלא לחייב את המבקשת בהוצאות, נוכח היותה מיוצגת. לאחר מכן הגיש המבקש הודעת ערעור, אשר נדחתה על ידי ערכאת הערעור. שופט הערעור קבע כי מאחר שערעורו של המבקש התמקד בפגיעה במהימנות העדויות שהובאו בפני בית המשפט המחוזי, אין מקום לבטל את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, במיוחד נוכח היקף ההתערבות המצומצם בהליכי דיון מהירים. השופט ציין כי בית המשפט המחוזי ניתח בקפידה את העדויות והראיות, ונימק באופן משכנע את החלטתו. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה.