ת"א 34983-06-17

תקציר

הנתבעים טענו כי תקופת ההתיישנות מגנה עליהם מפני תביעות התובע משום שחלפו למעלה מ-15 שנים מאז החזקתם במקרקעין המדוברים. התובע טען כי הנתבעים החזיקו במקרקעין רק 11 שנים לפני כניסת חוק המקרקעין לתוקף וכי החוק והתקנות הרלוונטיות מבטלים כל טענה סותרת שלא הובעה במהלך ההסדר. השופטת הסכימה עם התובעת וציינה כי טענת הנתבעים כי החזיקו בקרקע למעלה מ-15 שנה לפני כניסת חוק המקרקעין לתוקף אינה נכונה. השופט הדגיש כי גם לאחר יישום חוק המקרקעין, הנתבעים לא יכלו לטעון להגנה מכוח חוק ההתיישנות. עוד ציינה השופטת כי לנתבעים עשויות להיות טענות אחרות, כגון השתק וייצוג, שעשויות להיות רלוונטיות לסוגיית דמי השימוש המתאימים, אך לא לתביעת הפינוי עצמה. הצדדים נדרשו לדון באפשרות להגיע להסכמה בתביעת הפינוי ולהכריע בתביעה הכספית בהתאם. השופטת בחרה שלא לפסוק הוצאות לאף אחד מהצדדים בשלב זה, והשאירה את האפשרות פתוחה לצדדים להגיע להסכמה.