ס"ק 10856-02-11

תקציר

פסק הדין נסוב סביב זכאותם של מהנדסים המועסקים על ידי המשרד להגנת הסביבה בישראל לפיצוי כספי בגין התראות חומרים מסוכנים שבוצעו לבקשת המדינה בלילות ובסופי שבוע. פסק הדין הראשוני, שניתן במאי 2012, פסק לטובת המהנדסים, קבע כי הם אכן זכאים לתשלומים אלה, והורה למדינה לפצותם רטרואקטיבית לפברואר 2004, כאשר הסכומים המדויקים יחושבו בהמשך. שתי סוגיות עיקריות נותרו בלתי פתורות: שאלת ההתיישנות וזכאותו האישית של כל מהנדס. המדינה טענה כי כל התביעות שקדמו לפברואר 2004 אינן תקפות בשל תקופת ההתיישנות בת שבע השנים, ואילו המהנדסים טענו כי טענותיהם אינן מיושנות, תוך שהם מצטטים משא ומתן חוזר ונשנה עם המדינה כראיה. בית המשפט הסכים עם המדינה, קיבל את טענת ההתיישנות ודחה את טענות המהנדסים לפני פברואר 2004. לגבי התביעות הכספיות הפרטניות, המדינה הונחתה לשלם למהנדסים את הסכומים המגיעים, שחושבו על בסיס הסכמים קודמים. פסק הדין האריך את המועד האחרון לתשלום ל-14 יום לאחר ההכרעה בסוגיית ההתיישנות. אם יימשכו חילוקי דעות לגבי הסכומים, בית המשפט יתערב וימנה חשב שכר שיכריע בעניין. פסק הדין הדגיש את היעדר צו להוצאות והעניק לשני הצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין המשלים. פסק דין מקיף זה נועד לסיים את המחלוקת ארוכת השנים, להבטיח את שמירת זכויות המהנדסים ולספק בהירות בנושא.