בג"צ 5936/23

תקציר

בפסק דין זה דוחה בית המשפט עתירה הקוראת תיגר על מדיניות האכיפה הנוגעת להפגנות ומחאות בישראל. העתירה, שהוגדרה כרחבה מדי וללא מקרים ספציפיים של התנהגות בלתי הולמת לכאורה, היוותה בעיקר התנגדות למדיניות התביעה הכללית, ללא ראיות קונקרטיות לאי-הגשת כתבי אישום סלקטיביים במקרים ספציפיים. בית המשפט הדגיש את האיזון המכריע שיש לשמור עליו בין הזכות להפגין לבין שמירה על הסדר הציבורי. פסק הדין הדגיש את חשיבות שיקול הדעת של גורמי אכיפת החוק כדי להבטיח שהפגנות לא ידוכאו בשוגג, במיוחד הפגנות נגד הממשלה, תוך שמירה על מדיניות אכיפה אחידה ולא מפלה. זה כולל התחשבות באי הנוחות לציבור ובשימוש בכבישים להפגנות. בית המשפט התייחס להנחיות היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, הקוראות למדיניות אכיפה זהירה כדי להגן על הזכות להפגין, אלא אם קיימת ודאות קרובה לפגיעה מהותית בסדר הציבורי. למרות הטענות על אכיפה בררנית, בית המשפט לא מצא ראיות המצביעות על כך שרשויות אכיפת החוק כשלו בתפקידן, וציין כי יותר מ-400 תיקי חקירה נפתחו עם מספר מעצרים וכמה כתבי אישום. בית המשפט הכיר בצורך של רשויות האכיפה ליישם מדיניות אחידה תוך מתן שיקול דעת קרקעי בקבלת החלטות. הדו"ח הדגיש כי כל ההפגנות אינן שוות, דבר המחייב שיקולים תלויי הקשר מצד רשויות אכיפת החוק. מטעמים פרוצדורליים, חזר בית המשפט על המרחב המצומצם של ערעור על שיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה והטיל ספק בהתאמתו של שר בממשלה העותר לבית המשפט בנושאי מדיניות כלליים, וקבע כי הדבר נמצא מחוץ לסמכותו של בית המשפט. הטענות על אכיפה בררנית הקשורות להפגנות קודמות נדחו, וטענו כי צעדים שגויים בעבר אינם צריכים להצדיק את אלה הנוכחיים או העתידיים. לבסוף, בנוגע לזכות להפגין, בית המשפט הבחין בין פעולות מחאה חוקיות לבין פעולות בלתי חוקיות המסכנות את שלום הציבור, והדגיש את הצורך של הרשויות לפעול בנחישות במקרים של הפרות סדר אלימות. העתירה נדחתה במלואה, והעותרים חויבו לשלם את הוצאות המשיבים.