ת"א 903-06-10

תקציר

פסק הדין מתייחס לעסקת נדל"ן מורכבת שהשתבשה. במרכז המחלוקת עומד נכס הממוקם ברחוב מקור חיים 26 בירושלים. התובעים, שהיו חלק מקבוצת משקיעים בפרויקט יזמות נדל"ן, ביקשו מבית המשפט סעדים הצהרתיים ואופרטיביים. לטענתם, חתימותיהם זויפו על שטר משכנתא, המסמיך עורך דין, עו"ד קדמי, להבטיח חוב של קבלן בשם יוחנן מרדכי. התובעים ביקשו מבית המשפט להצהיר כי אין להם חוב כלשהו לבנק הנתבע ולהורות על ביטול הערת אזהרה שנרשמה כנגד הנכס. לחילופין, הם ביקשו שאם בית המשפט ימצא שהם אישרו את המשכנתא, אזי הנתבע מס' 2, שחתם לכאורה על שטר המשכנתא, יפצה את הבנק. הבנק, מצידו, הגיש הודעה לצדדים שלישיים ותבע מהם שיפוי במקרה שבקשת התובעים תאושר. הצדדים השלישיים כללו את הבעלים המקוריים של זכויות הקניין וחברת ביטוח שביטחה את עו"ד קדמי. הראיות שהוצגו הובילו את בית המשפט למסקנה כי הרשאת התובעים לעו"ד קדמי הוגבלה לרישום עסקאות ובתים משותפים ואינה כוללת את הסמכות למשכן את הנכס. בית המשפט מצא כי עו"ד קדמי זייף את המסמכים ועסק במצג שווא. משכך, תביעת התובעים התקבלה, והם קיבלו את הסעדים המבוקשים. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי עזבונו של עו"ד קדמי אחראי לשיפוי הבנק, בעוד שהצדדים השלישיים האחרים לא היו מחויבים לעשות כן, שכן הם סברו באופן סביר כי עורך הדין מוסמך לפעול בשמם. הודעת הבנק לצדדים השלישיים התקבלה אפוא בחלקה ונדחתה בחלקה. השופט התייחס גם לטענות נוספות הנוגעות לקנוניה, התיישנות ושיהוי, ומצא אותן לא משכנעות במקרה זה. כל צד חויב לשלם סכומים משתנים בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין.