ע"א 53454-01-22

תקציר

פסק הדין דן בשני ערעורים על סכסוך בין צ'צ'יק לבנק על ביטול צו עיקול שנועד להבטיח את תשלומי המזונות של בעלה לשעבר של צ'צ'יק, שנובר, לאחר גירושיהם. הבנק ביטל את העיקול ללא הצדקה, מה שהוביל לערעורו של צ'צ'יק בדרישה לפיצוי על הנזקים שנגרמו לו. בינתיים ערער הבנק על קביעת החבות של בית המשפט קמא ועל גובה הפיצויים שנפסקו לצ'צ'יק. בית המשפט דחה את ערעור הבנק, לא מצא טעם בטיעוניו ואישר את החלטת בית המשפט קמא. השופטים הסכימו כי הבנק לא סיפק כל סיבה מוצדקת לביטול צו העיקול וכי ערעורו הוא ניסיון לשכתב את ההיסטוריה. הם מתחו ביקורת על ניסיונו של הבנק להציג בשלב הערעור טענות חדשות שלא הוצגו בפני בית משפט קמא ומצאו אותן משוללות תוכן. בית המשפט דחה גם את טענת הבנק כי צו העיקול פקע עקב סגירת התיק בבית הדין הדתי, ופירש את ביטול הצו כתוצאה מרשלנות והפרת התחייבויות הבנק. בפנייה לערעורה של צ'צ'יק קיבל בית המשפט את טענתה כי יש לחשב את סכום החוב לפי השווי בתיק ההוצאה לפועל בעת מתן פסק הדין. עם זאת, השופטים הבהירו כי חובת הבנק מוגבלת לפערי הריבית וההצמדה על סכום הקרן. לפיכך, הסכום שנפסק לצ'צ'יק הוגדל ל-867 אלף שקל, כולל הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. כמו כן נפסקו לצ'צ'יק הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 45 אלף שקל בגין שני הערעורים, וצו עיכוב הביצוע הוסר. בסופו של דבר, ערעורו של צ'צ'יק התקבל, וערעור הבנק נדחה. הבנק חויב לשלם לצ'צ'יק 867 אלף שקל, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, והביטחונות שהפקיד צ'צ'יק הוחזרו לה.