ת"א 40782-12-18

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעות המאוחדות שהועלו על ידי התובעים, בהם יורשיהן של חברות הקיבוץ המנוחות אסתר נלה פורת ושולמית הצופה, נגד האגודה השיתופית קיבוץ גניגר, בטענה לאפליה בהקצאת דירות מגורים. התובעים טענו כי הקיבוץ הקצה להם דירות באופן מפלה, תוך הפרה של עקרון השוויון העומד בבסיס חיי הקהילה הקיבוצית. לטענתם, בהשוואה לחברים אחרים, הם קיבלו הסדרי דיור תת-תקניים, כגון מגרשים משותפים, שהגבילו את אפשרויות ההתרחבות העתידיות שלהם ואת הערכת השווי הכוללת שלהם. עם זאת, הקיבוץ טען כי החלטות ההקצאה שלהם התקבלו כדין ובאופן שוויוני, עם מנגנונים להבטחת הוגנות בין חברים שונים על ידי התחשבות במשתנים כמו ותק והערכת דירות. הם הצביעו על כך שתביעות התובעים הוגשו שנים לאחר השלמת ההקצאות שבמחלוקת, ולא בהתאם לנהלי יישוב הסכסוכים שנקבעו בקיבוץ. בית המשפט לא מצא ראיות ממשיות לאפליה. בית המשפט קבע כי מנגנוני ההקצאה נועדו לאזן באופן שוויוני את ההבדלים בערכי הדירות ובתנאיה, וכי לתובעים היו הזדמנויות להעלות את חששותיהם באמצעות הדרכים ליישוב סכסוכים בקיבוץ, אך לא עשו זאת במועד. כמו כן, בית המשפט ציין כי ההתערבות בהחלטות פנימיות של הקיבוץ היא מצומצמת ויש לשמור אותה למקרים קיצוניים מובהקים של אי שוויון או הפרות חוק, שנעדרו במקרה זה. לפיכך נדחו שתי התביעות, והתובעים חויבו בהוצאות המשפט של הקיבוץ בסך 15,000 ₪ בגין כל תביעה.