רע"פ 2549/00

תקציר

הכרעת הדין המדוברת נוגעת למספר בקשות למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק פלילי מורכב הכולל אישומים של מרמה והעלמת מס בפרויקט יזמות נדל"ן. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את ערעורי הנאשמים, ודחה חלק מההרשעות, אך גם החזיר שישה נושאים לבית משפט השלום לדיון נוסף. המבקשים, שהם ברובם הנתבעים, מבקשים לערער על היבטים שונים של החלטת בית המשפט המחוזי. בתוך כך, המדינה מבקשת לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באישום העיקרי, בטענה כי הוא מעביר מסר שגוי בנוגע לעבריינות של מעשי מרמה נגד רשויות המס. עם זאת, טענות המדינה אינן משכנעות, שכן אין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי כדי לרמוז על הקלה כלשהי כלפי מעשים אלה. זאת ועוד, בבקשת המדינה אין כל התנגדות מהותית להחלטת בית המשפט המחוזי ברמה הנורמטיבית. באשר לטענות המבקשים כנגד החלטת בית המשפט המחוזי להחזיר את התיק לבית משפט השלום להמשך הליכים, בית המשפט מכיר בנסיבות החריגות ובקשיים הפוטנציאליים שהדבר עלול להציב בפני הערכאה הנמוכה יותר. עם זאת, היא מדגישה את חוסר הרצון הכללי של בית המשפט העליון להתערב בהחלטות כאלה של בית המשפט המחוזי. בסופו של דבר, הוחלט כי חמש בקשות רשות הערעור של הנאשמים יידונו במקביל לערעור המדינה, על מנת להבהיר את הסוגיות המשפטיות ואולי להביא לסיומם של ההליכים הממושכים. הדיון נקבע לספטמבר או אוקטובר 2000, ויש להזמין אליו את כל הצדדים המעורבים, כולל אלה שלא הגישו בקשות לחופשה כדי לערער. בקשת המדינה נדחית, ואילו בקשת רשות הערעור מתקבלת על תנאי, עד לדיון בפני הרכב של שלושה שופטים.