עת"מ 51139-02-20

תקציר

העתירה, שעניינה מחלוקת תכנונית על הקמת מרפסות חיצוניות בבניין, תידחה על הסף. העתירה, שהוגשה 21 חודשים לאחר אישור התוכנית הרלוונטית, סבלה מעיכוב יתר. העותר, איש מקצוע ביזמות בנייה, היה צריך להיות מודע לתוכן התכנית והיה עליו להגיש את העתירה מוקדם יותר. בנוסף, צדדים שלישיים שינו את עמדותיהם בהתאם לנוסח המאושר של התוכנית, ולא נראה כי כלל החוק הופר במקרה זה. גם פרשנות התכנית אינה סיבה מספקת להצדיק את העיכוב. גם העתירה נעדרת צורך, שכן הוועדה המקומית אישרה הקמת מרפסת בבניין הספציפי המוזכר בעתירה טרם הגשתה. משכך, הסעד המבוקש אינו נדרש, מה שהופך את העתירה לתיאורטית ומיותרת. מטעמים אלה החליטה השופטת לדחות את העתירה לאלתר, מבלי להתעמק בטענות המקדמיות הנוספות שהציגו המשיבים, והורתה לעותר לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות בסך 10,000 ₪.