עתפ"ב 35678-03-24

תקציר

בית המשפט מצא כי עדותו של המפקח מהימנה וכי המבנים המדוברים עונים להגדרת "בניין" בחוק התכנון והבניה, והשימוש בהם הוכח. כמו כן נקבעה זהות המשתמשים, כאשר לכל שלושת המערערים שליטה כלשהי על המבנים. בית המשפט דחה את טענות המערערים בדבר אכיפה בררנית ושיהוי בהגשת כתב האישום, שכן לא הביאו כל ראיה לטענות אלה. גזר דינו וגזר דינו של בית משפט השלום נמצאו סבירים ומקלים כלפי המערערים, ללא טעויות המצדיקות התערבות נוספת. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הימנעותו של כתב האישום מציון חלקה 61, בה בוצעה חלק מהבנייה, אינה פוגעת בהגנת המערערים, ואי הגשת התכנית הרלוונטית לקרקע גברה על עדותו של המפקח כי הקרקע הוגדרה חקלאית. לבסוף, אישר בית המשפט את הקנסות הנמוכים שהוטלו על המערערים ואת צו הפסקת השימוש וההריסה, אשר העניק למערערים את תקופת ההארכה המרבית. ככלל, הערעור נדחה, ופסק הדין וגזר הדין של בית משפט השלום אושרו.