עע"מ 6569/20

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת סביב בקשה להפקיד תכנית להסדרת מבנים שנבנו באופן בלתי חוקי בשטח אש 918 ביהודה ושומרון. מוסד התכנון דחה את הבקשה, ובית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים אישר החלטה זו, ולא מצא עילה להתערב בשיקול דעתו של המוסד. העתירה הוגשה בערעור, אך בג"ץ דחה אותה והסכים עם ממצאי הערכאה הנמוכה יותר. הקביעה כי שטח התכנית מצוי בתחומו של אתר עתיקות מוכרז, שלא התקבל לגביו אישור לפי חוק העתיקות, הייתה גורם מרכזי בהחלטה זו. עוד הדגיש בית המשפט כי המערערת תוכל להגיש מחדש את הצעתה אם ישתנו הנסיבות. יש לציין כי חוקיותו של שטח האש עצמו תלויה ועומדת בעתירות נפרדות. בית המשפט העליון לא ראה עילה להתערב בשיקול דעתו של מוסד התכנון במקרה זה ודחה את הערר, ובחר שלא לקצות הוצאות בשל נסיבות אישיות. פסק דין זה משקף בחינה מדוקדקת של דיני התכנון והעתיקות החלים על הסכסוך.