דב"ע מב/1 - 2

תקציר

התיק סובב סביב רשת מורכבת של מערכות יחסים שבהן מעורבים חברה, בעלי מניותיה ושותף בעסקי שותפות. המערער, אידל (סטרול) ישראל, טען כי הועסק על ידי חברת רויזמן להובלה ואספקה של חומרי בניין בע"מ כמנהל וסדרן, ולפיכך הוא זכאי לתשלומים שונים, לרבות שכר, דמי פדיון, חופשה שנתית ופיצויי פיטורים. מנגד, חברת רויזמן טענה כי אין יחסי עובד-מעביד בינם לבין ישראל, אלא הוא היה שותף במיזם שותפות עם שניים מבעלי המניות בחברה. עוד טענה החברה כי טענותיה של ישראל פסולות בשל פסק בוררות ושתיקתו הממושכת. בית משפט קמא, תוך שהוא דוחה את טענותיו של רויזמן בעניין הבוררות ואת שתיקתה הנטענת של ישראל, קיבל את טענת ישראל בדבר יחסי עובד-מעביד עם חברת רויזמן, אך דחה את טענותיו הכספיות. שני הצדדים ערערו על החלטת בית משפט קמא. ערכאת הערעור ניתחה בהרחבה את חוזה השותפות, את תפקידי הצדדים המעורבים ואת פעילותה של ישראל במהלך השותפות. בית הדין הגיע למסקנה כי עבודתו של ישראל, לרבות עבודתו המשרדית וחובותיו בתחום, נופלת בגדר חובותיו כשותף ואינה מעידה על יחסי עובד-מעביד עם חברת רויזמן. ישראל לא הביא ראיות לתפקידים שמילא החברה שקמו מחוץ לחובות השותפות שלו. יתר על כן, בית הדין הדגיש כי שאלת מעמד העבודה היא מרכזית בסמכותו של בית הדין לעבודה, מה שמוביל את השופטים לנקוט משנה זהירות בפרשנות הסמכות המהותית. משכך, קיבל בית המשפט לערעורים את ערעורה הנגדי של חברת רויזמן, הפך את החלטת בית משפט קמא ודחה את תביעתה של ישראל. בעקבות זאת, ערעורו של ישראל נדחה, והוא חויב לכסות את הוצאותיו המשפטיות של רויזמן בסך 5,000 שקל בתוספת מע"מ.