רע"א 5188/16

תקציר

פסק דין זה מתייחס לשני ערעורים על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין הערכת הוצאות בעקבות דחיית בקשה לתביעה ייצוגית בסך 660 מיליון שקל. המקרה נסוב סביב הצעת רכש עצמית מלאה שהגיש המבקש, לפיה ביקש המבקש לבטל מניות באמצעות הצעת רכש. המשיבים, שהיו בעלי מניות, עתרו לביטול ההצעה ולחילופין ביקשו פיצוי הוגן בגין המניות שנרכשו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, מה שהוביל למחלוקת הנוכחית על ההוצאות שנגרמו במהלך ההליך. הערעור הראשון מתייחס להחלטת רשם בית המשפט המחוזי, אשר פסק למבקש הוצאות בסך 1.2 מיליון ₪, כולל שכר טרחת מומחה. המשיבים ערערו על החלטה זו לבית המשפט קמא, בטענה כי לרשם שיקול דעת לפסוק הוצאות נמוכות מאלה שנגרמו למבקש בפועל. בית משפט קמא קיבל ערעור זה, בקובעו כי היה על הרשם לשקול את סבירותן ונחיצותן של ההוצאות. לאחר מכן הוחזר העניין לרשם, אשר החליט כי אין לפסוק את מלוא הסכום ששולם למומחים, ותחת זאת הורה למשיבים לשלם למבקש 350,000 ₪. שני הצדדים ערערו על החלטה זו לבית המשפט קמא. בית משפט קמא קיבל חלקית את ערעור המשיבים והפחית את הסכום ל-120,000 ₪. נטען כי המבקש לא הוכיח את סבירות שכר טרחת המומחה, והשכר היה גבוה באופן בלתי מידתי ביחס לאופי ההליך. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לבית המשפט העליון, אשר ניתן. בית המשפט העליון, לאחר ששקל את הבקשה, החליט לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בית משפט קמא. בית המשפט קבע כי הפחתת הוצאותיו של בית משפט קמא לסך של 120,000 ₪ הייתה מופרזת ובלתי מוצדקת. תחת זאת, הורה בית המשפט העליון למשיבים לשלם למבקש 350,000 ₪ שכר טרחת מומחה, כפי שנקבע במקור על ידי רשם בתי המשפט המחוזיים. בנוסף, חויבו המשיבים בהוצאות המשפט של המבקש, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪. פסק דין זה מהווה תקדים להערכת הוצאות בהליכים אזרחיים, תוך הדגשת הצורך בגישה מאוזנת המתחשבת בסיכונים ובסכומים הכרוכים בכך, תוך קידום מתינות בפסיקת הוצאות למבקשי תובענות ייצוגיות שלא צלחו.